חזית החרם

בשנים האחרונות גובר קולם של מתנגדי ישראל ותומכי ה-BDS, ולצד הלחצים המדיניים והמשפטיים מתרבים גם הניסיונות הבין-לאומיים להביא לבידודה הכלכלי והאקדמי של ישראל. עד כמה חמור החרם ומה יהיו השלכותיו על מעמדה של ישראל בעולם?


מאוד לא נעים להיות היום סטודנט יהודי או ישראלי בקמפוס אוניברסיטאי בארה"ב. תומכי תנועת ה-BDS, הקוראים להטלת חרם אקדמי וכלכלי על ישראל, מתרבים והולכים. השנה התקיים 'שבוע האפרטהייד' המקדם הסברה אנטי-ישראלית, בכמעט 100 ערים ברחבי העולם. כל סטודנט יהודי הוא בחזקת מטרה להאשמות, בין אם הוא תומך במדיניות ישראל ובין אם אין לו מושג במתרחש במזרח התיכון. בתחום האקדמי מתלוננים חוקרים על נידוי והחרמה גלויים וסמויים, וזרם בלתי פוסק של החלטות אנטי ישראליות מתקבל בכנסים אקדמיים של האגודות השונות. על האווירה בקמפוסים של ארה"ב תעיד העובדה שאפילו החלטות כגון הצבת מתקן שתייה של החברה הישראלית "סודה סטרים" בקפיטריה של אוניברסיטת הרווארד, או מכירת חומוס מתוצרת ישראלית בחנויות המזון של אוניברסיטת ווסליין בקונטיקט, הפכו לשאלות הרות גורל וחייבו את התערבות הנהלת המוסדות הללו.

 

גם בזירה הכלכלית גוברים הלחצים. תנועת ה-BDS (Boycott Divestment and Sanctions - חרמות איסורים וסנקציות) קוראת להחרמתם של 800 חברות וארגונים כלכליים ישראליים גדולים, ובהם חברות קבלניות, חברות טכנולוגיה ובנקים. בד בבד מתרבים הניסיונות למשוך השקעות מחברות זרות שפועלות בישראל. תאגידים גדולים כמו קטרפילר, מוטורולה ו-HP נאלצים להדוף ביקורת חריפה על פעילותם בישראל ולפני שנה החליטה הכנסייה הפרסביטריאנית בארה"ב למשוך את השקעותיה מחברות אמריקניות שסוחרות ומקיימות קשרים עסקיים עם ישראל.

 

נוסף על כך, במישור המשפטי מורגש הלחץ המגובה בתמיכתם של גורמים פוליטיים בחו"ל, והולך וגובר החשש שמדינאים ואנשי צבא ישראלים בכירים ימצאו עצמם מסתכנים בהעמדתם לדין על פשעי מלחמה בכל פעם שהם יוצאים מגבולות הארץ. האם אנחנו עומדים בתחילתו של תהליך שיהפוך את ישראל למנודה ומבודדת, כדוגמת החרם הכלכלי שפגע קשות בכלכלתן של איראן ודרום אפריקה בזמנן?

 

סכנה מצטברת   

ד"ר גיל פיילר, מומחה בכלכלת המזרח התיכון וחוקר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים בבר-אילן, טוען שהמצב רחוק מכך: "במקרה של איראן מדובר במעצמות שנרתמו לסנקציות כלכליות, שכללו השתקה כמעט מוחלטת של פעילות המסחר עמה ופגעו באופן חמור בכלכלתה. רק לאחרונה, עם התחלת המשא ומתן לקראת ההסכם עם ארה"ב והמעצמות, החלה כלכלת איראן להתאושש. BDS, לעומת זאת, הוא גוף עצמאי שעוסק בעיקר בהצהרות, ללא כל יכולות ביצוע ממשיות. אי אפשר להשוות חרם שהוא בעיקרו הצהרתי, לחרם כלכלי ממשי המונהג בידי רוב מעצמות העולם".

 

לדברי ד"ר פיילר, החרם של תנועת BDS אכן עלול לפגוע נקודתית במפעל ישראלי זה או אחר, או בתחומים קטנים ומסוימים, אבל אין לו יכולת לפגוע במשק הישראלי. הוא מדגיש כי לתעשייה הישראלית יש כיום יתרונות בולטים בעיקר בתחום הטכנולוגיה, ועל אף איומי התנועה חברות בין-לאומיות משקיעות השקעות גדולות בהייטק הישראלי. "אפילו במדינות ערב קונים מוצרים טכנולוגיים שמיוצרים במפעל אינטל בישראל", מציין ד"ר פיילר, ומבחין בין הממד ההצהרתי של יחסים בין מדינות לבין הממד הכלכלי. לדבריו, הקשרים הכלכליים הענפים שיש בין תורכיה לישראל, על אף הקשרים המדיניים שכמעט נותקו בשנים האחרונות, הם דוגמה לכך. למרות זאת, ד"ר פיילר אינו ממעיט בכוחה של תעמולת ה-BDS: "כל עוד היא מתגברת, קיימת סכנת החלחול גם לזירה הפוליטית הבין-לאומית. חשוב מאוד להיאבק בצורה רצינית בפעילות BDS בזירת ההסברה". 


ד"ר זיו בורר, מומחה למשפט בין-לאומי מהפקולטה למשפטים בבר-אילן, מתייחס ל-BDS כחלק מתופעה פוליטית המכוונת לטווח ארוך, ומטרתה להשיג דה-לגיטימציה למדינת ישראל. הוא טוען כי להצטברות של גינויים וחרמות קטנים, כמו גם לניסיונות לפתוח בהליכים משפטיים נגד קצינים ישראלים - וזאת בנוסף למצב מלחמה בעזה או בגבול לבנון מדי שנתיים-שלוש בממוצע - יש השפעה שלילית מצטברת על דעת הקהל העולמית, ובסופו של דבר הם עלולים בטווח הארוך לגרום נזק כבד.

 

ד"ר בורר אינו חושש מהטלת סנקציות מצד מדינות, מהסוג שהביאו לבידודן של איראן ודרום אפריקה. לדבריו, מאז השתנה העולם וכוחם של גופים שאינם מדינות גדל מאוד. לדעתו כיום יש מקום לחשוש דווקא מהחלטות המתקבלות בתאגידי הענק ובארגונים הבין-לאומיים, כמו גם במוסדות דוגמת אוניברסיטאות וארגונים בעולם, המושפעים יותר ויותר מדעת הקהל. לדבריו, הרבה יותר קשה היום לעקוב אחר התהליכים הללו, שחלקם מתרחשים באופן סמוי במוסדות ובארגונים שונים בעולם. כך היה כשישראל הופתעה למצוא את עצמה במצב שבו היא צריכה להיאבק על מעמדה ב-פיפ"א. "אנחנו יודעים מה שקרה עם אורנג', כי שם פורסמו הדברים בגלוי", מבחין ד"ר בורר, "אולם מגמות דומות נשמעות גם בחברות אחרות, מבלי שנבין מבעוד מועד מה הסיבה. רוב החברות שנכנעות ללחצים כלכליים או תדמיתיים עוצרות את העסקים עם ישראל בשקט, ומוציאות הודעה בסגנון 'החלטנו לשנות את המערך העסקי שלנו'. נגד סוג כזה של חרמות קשה לפעול, והמשימה שלנו היא להיות קשובים ולנסות למנוע אותם כל עוד אפשר".

 

פרופ' ג'רלד שטיינברג מהמחלקה למדעי המדינה בבר-אילן חוקר מאז 2001 את מעורבותם של ארגונים לא ממשלתיים בתהליכים פוליטיים. לדבריו, מטרתן של עמותות רבות, שפועלות תחת הכותרת של זכויות אדם וערכים אוניברסליים היא בעיקר פוליטית, גם אם היא לובשת מדי פעם צורה כלכלית או משפטית. "הם לא באמת מעוניינים בשינוי מדיניות כזה או אחר, הם מעוניינים לערער את הלגיטימציה לקיומה של מדינת ישראל". לדבריו פעילויות מסוג זה הקוראות להחרים את ישראל אינן חדשות אלא ממשיכות המלחמות בצורה אחרת. "רק האופן שבו פועלות העמותות משתנה עם השנים. המטרה שלהם באופן כללי היא לבודד את מדינת ישראל ובשנים האחרונות הן משתמשות באמצעים דומים לאלו ששימשו את העולם בחרם על דרום אפריקה. על ידי כך הן מנסות לבנות גם לישראל תדמית של מדינת אפרטהייד. זה מסוכן עבורנו כי זה עלול להביא לבידודה הפוליטי של ישראל".

 

פרופ' שטיינברג מתייחס להחלטה שהתקבלה באחרונה באיחוד האירופי לסמן מוצרים מיובאים מישראל ומדגיש כי הסכנה הפוליטית הטמונה בצעד זה גדולה בהרבה מזו הכלכלית. לדבריו, אפילו אם ישראל הייתה מסכימה לסגת מרוב השטחים שנכבשו ב-67 זה לא היה מונע את התהליך שכן בעלי האינטרסים הפרו-פלסטיניים היו ממשיכים להחרים את ישראל מסיבות אחרות. "השיח הפוליטי בישראל עדיין לא הגיע לבשלות שכן משתתפיו טרם הבינו שניסיונות הדה לגיטימציה הללו הם סוג של מלחמה. איכשהו זה עבר מתחת לרדאר של מקבלי ההחלטות והם לא זיהו שמדובר בסכנה חמורה הרבה יותר". פרופ' שטיינברג מזהיר כי אם הסנקציות השונות יעברו ללא תגובת-נגד פוליטית ישראלית הולמת, הן עלולות להצליח ולהביא לבידודה של מדינת ישראל ולפגיעה משמעותית במעמדה המדיני. "בידוד כזה יכול לקבוע את גורלה של ישראל לא פחות מהתקפות טרוריסטיות. זה מתחיל בסימון מוצרים שולי וקטן אבל הצלחה בתחום הזה נותנת למובילי התנועה הזאת כוח להמשיך לשלבים הבאים".

 

חרם שקט באקדמיה

פרופ' יוסי ישורון, חוקר במחלקה לפיזיקה בבר-אילן ורקטור האוניברסיטה לשעבר, מכהן גם כחבר בוועדה בין-אוניברסיטאית שבוחנת תלונות של אקדמאים שנפגעו מפעילויותיה של ה-BDS. לדבריו, באופן כללי המדע הישראלי מבוסס דיו, ולפעילות BDS אין השפעה מידית וממשית עליו. "באקדמיה מדובר בחרם 'שקט'. אחת הדוגמאות לכך הוא המקרה של שלוש מרצות מבר-אילן ששלחו מאמר לפרסום בכתב עת אקדמי בחו"ל. המאמר עבר את ועדת השיפוט כמקובל, אבל בפועל עורך כתב העת חסם את פרסומו מסיבות שונות". פרופ' ישורון מוסיף כי קשה מאוד להוכיח שהפרסום נדחה רק כי החוקרות ישראליות, "אבל הצטרפות של כמה אירועים נסיבתיים דומים שכנעה אותי שמדובר ב'חרם שקט'. במקרה כזה אין הרבה מה לעשות מעבר להפעלת לחץ על העורך".

 

מקרה אחר שדווקא אפשר היה לפעול נגדו, הוא מקרה של מדען צרפתי שפרסם בעיתונות המדעית מאמר על חומר חדשני שהוא פיתח. כמקובל בעולם המדע, מדענית מבר-אילן ביקשה ממנו דגימות מהחומר. המדען השיב לה כי על רקע העוולות שישראל עשתה ב'צוק איתן', הוא לא ישתף פעולה עם חוקרת ישראלית. לדברי פרופ' ישורון, זוהי הפרה של כללי ההתנהגות והאתיקה האקדמיים.

 

נשיא האוניברסיטה, הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ, הגיש  תלונה רשמית נגד אותו המדען וכתוצאה, האוניברסיטה הצרפתית עשתה בדיקה פנימית. "המטרה הושגה", אומר פרופ' ישורון, "מה שחשוב הוא שיציפו את הנושא, שיודגש כי לא ניתן לפגוע באתיקה המדעית בשם דעות פוליטיות".

 

עוד מציין פרופ' ישורון כמקור לדאגה את הדרישה לחרם אקדמי העולה בכנסים של אגודות אקדמיות מקצועיות בארצות הברית. כדוגמאות הוא מביא את הכינוס שארגנה האגודה האמריקנית לאנתרופולוגיה, ובו נדונה השאלה הלא אנתרופולוגית, האם להחרים את ישראל. אותה השאלה נדונה גם בכנס של האגודה ללימודי המזרח התיכון, וחוקר ישראלי שהשתתף בו דיווח על התנהגות אגרסיבית במיוחד של תומכי החרם. גם מרצים שחזרו באחרונה מחו"ל מדווחים על אווירה אנטי-ישראלית השולטת בכנסים, כגון הכנס של האגודה לשפות זרות, הכנס השנתי של האגודה להיסטוריה אמריקנית ובאירועים אחרים.

 

ברוב הכנסים האלה הסתפקו המשתתפים בהחלטה לגנות את ישראל ולא מעבר לכך, אך הנזק ההסברתי והתדמיתי לישראל, לדעתו של פרופ' ישורון, הוא עצום: "ההיבט החמור ביותר בדיונים האלה, שהם מאוד פופולריים ומושכים קהל רב, הוא לא רק בדיון בחרם אקדמי על המדע הישראלי אלא בעצם העיסוק המפורש בשאלה האם יש זכות קיום למדינת ישראל. לכל מדען שמורה הזכות לבקר את המדיניות הישראלית, אבל בין ביקורת לבין הטלת ספק בלגיטימיות קיומה של המדינה ופגיעה בחופש האקדמי הישראלי, המרחק גדול". על פי התרשמותו של פרופ' ישורון, אוהדי ישראל נמצאים היום במגננה ומתקשים להדוף שקרים וטענות שמפיצים תומכי ה-BDS, בעיקר מחוסר מידע מספק. נכון להיום הוא מעריך כי הפגיעה באקדמיה הישראלית היא בעיקר פגיעה מקומית ולא מערכתית, וכי על האקדמיה לטפל בה בהקדם ובאופן משמעותי יותר.

לכתבות נוספות...