גיבורים בשר ודם

לעיתים הם מפגינים אומץ לב, כריזמה, תחכום ומנהיגות, ולעיתים הם מצטיירים כבעלי אישיות בעייתית הגוררת חלק מהם לאבדון. על השופטים במקרא 

 

תקופת השופטים היא המשכה הכרונולוגי של תקופת מנהיגותו של יהושוע בן-נון. ספר שופטים מתאר באופן ריאליסטי את קורות העם במשך 300 שנים עד לכינונה של המלוכה בישראל, ומשקף את אי הבהירות השלטונית שנוצרה לאחר מות יהושע. בהיעדר שלטון מרכזי, נוצר חלל שהוביל להתמודדות קשה במישור הדתי-תרבותי-רוחני, ופנייה לתרבויות זרות ועבודה זרה. זוהי תופעה מוכרת גם אחרי עתות משבר כמו מלחמה או מצוקה כלכלית.

 

"זוהי גדולתו של הספר, ולמעשה גדולת המקרא כולו", אומר פרופ' אליהו עסיס, דיקן הפקולטה למדעי היהדות. בניגוד לסיפורי מנהיגות המפרנסים את אתוס הגבורה בתרבויות אחרות, בספר שופטים מוצגים מנהיגי העם על עוצמותיהם וחולשותיהם. "במקרא אנו לומדים על גדולת המנהיגים, וגם על הגדולים במפלתם. על הצלחות בצד חולשות אנושיות, וכן על הסכנות והבעיות הנולדות מעודף גאווה. כל אחד מהשופטים מוצג כדמות שלמה בעלת מאפיינים ייחודיים. לעיתים הם מפגינים אומץ לב יוצא דופן, כריזמה, תחכום ומנהיגות, ולעיתים הם מצטיירים כבעלי מבנה אישיות בעייתי, הגורר חלק מהם לתהומות האבדון.

 

"ספר שופטים מציג משולש שאין להפריד בין רכיביו: שופט, עם, אלוקים והיחס ביניהם. בהתאם להשתלשלות העניינים, כשהמצב נעשה גרוע ומסוכן מגיע השופט הגואל - מנהיג כריזמטי ששב ומתווך בין העם ואלוקיו, ומשקף את כוחו של האל. עם מותו של השופט שוב נוצר חלל מנהיגותי וצורך במילוי החֶסר הרוחני, וחוזר חלילה".

 

אהוד הגיבור ודבורה הנערצת

על ציר זמן פעילותם של השופטים, תריסר במספר, דרך כוכבם של אחדים מהם ומיתוס הגבורה, החוכמה והתושייה המקראי לבש פנים רבות עוצמה. אהוד בן-גרא היה איטר יד ימינו. בזכות כישורי יד שמאל שלו הצליח להערים על שומריו של עגלון מלך מואב, בהטמינו את חרב הפיפיות בצד הלא מקובל של הבגד. כך הצליח להתנקש בחייו של המלך והוביל את עמו לישועה לאחר 18 שנות שעבוד. זוהי סאגה הרואית של אדם אחד, שבזכות מעשה נועז זכה בתהילה על-זמנית. פרופ' עסיס: "המעשה הזה שינה את יחסי הכוחות הפוליטיים במרחב, הביא לניצחון צבאי ישראלי על צבא מואב ושחרר את העם מעולו של השלטון הכובש. העם נהה אחר אהוד, השופט הכריזמטי".

 

דמות כריזמטית וסוחפת לא פחות הייתה דבורה אשת לפידות, הגיבורה הגדולה של זמנה, אישה נערצת ודמות מרכזית. כשופטת, התקבלה בציבור כסמכות דתית והייתה אחראית על מינוי אישי צבא בכירים. בנוסף, פעלה מאחורי הקלעים, יחד עם יעל אשת חבר הקיני, לחיסולו סיסרא שר צבאו של יבין מלך חצור, מעשה נועז שהוליך לשינוי פוליטי. "דבורה הנביאה הייתה דמות מרכזית עוד בטרם הפכה למנהיגה שבאה להושיע את עם ישראל", גורס פרופ' עסיס, "לא היו הרבה נשים בולטות בתכונותיהן ובעלות מעמד בתקופה המדוברת ובכלל במקרא. דבורה תופסת את ההנהגה ללא עכבות, סוחפת את העם אחריה, ממנה את ברק בן-אבינועם כשר צבא, ובאמצעות ובעזרת מניפולציות נשיות, מכניעה את סיסרא".

 

השופט והשופט העליון
כל אחד מסיפורי השופטים חושף את כוחו של האל בצורה זו או אחרת. "במקרה של אהוד בן-גרא, שתכונותיו כה מפוארות וגבורתו עצומה", אומר פרופ' עסיס, "המספר המקראי אינו מגייס את אלוקי ישראל לעזרתו. סיפור דבורה לעומת זאת, מבקש 'לתקן' את הרושם הזה. דבורה אמנם מצטיירת כמנהיגה וכשופטת, אך היא אינה נלחמת בשדה הקרב. את המנהיגות הצבאית לצידה תופס גבר. וכנשאלת השאלה 'מי כאן הגיבור?', עולה מתוך הקריאה בטקסט ההבנה, כי לאיש מכל גיבורי התקופה הללו אין כוח טוטאלי, ואיש מהם לא יכול היה להגיע להישגיו המושלמים ללא תמיכתו הרוחנית של האל".

 

לעומת זאת, בסיפורו של גדעון בן-יואש, השופט החמישי בכרונולוגיית ספר שופטים, האל אינו נתפס כסמכות רוחנית מובנת מאליה: "גדעון, דמות מרתקת, מופת של מנהיגות שקולה ומצביאות נועזת, מתואר בתחילת דרכו כדמות הססנית שאמונתה באל אינה יציבה. גם בהמשך מתלבט גדעון בשאלה, האם יעזור האלוקים לבני ישראל בעת הצורך. רק מאוחר יותר נעלמים ספקותיו". פרופ' עסיס מציין כי זהו מאפיין אישיותי חסר תקדים בדמותו של המנהיג התנ"כי: "אין בספר שופטים ואף לא במקרא כולו, תופעה מקבילה לאישיות שכזו, שנבחרה על ידי אלוקים, אך מביעה בו פקפוק עז".

 

לדברי פרופ' עסיס, גדעון נבחר להיות שופט דווקא בשל תכונותיו האנושיות. הסיפור המקראי מתאר את הכאב ואת הדאגה שמבטא גדעון כלפי עמו, ובסיפורו בולט אחד המסרים הגדולים של ספר שופטים: מנהיג ראוי הוא מנהיג הדואג קודם כול לעמו. יש שגדעון מוצג כפועל מתוך מניעים אישיים, אך גם אז הדבר משרת את המטרה. כפועל יוצא מההדגשים המקראיים הללו בולטת התפיסה כי לא האדם הוא העומד במרכז, אלא האלוהים ועמו.

 

המציאות תלויה באל

כשהעם מבקש להמליך את גדעון למלך, הוא מסרב ואינו רוצה לגרוף רווח אישי מהצלחתו. "זוהי התנהגות החושפת מבנה נפש בלתי רגיל", קובע פרופ' עסיס ומביא כמקרה הפוך את השופט יפתח הגלעדי. "יפתח מצטייר כאיש אמונה גדול, ובה בעת ככזה הפועל למען תועלתו האישית. חשוב לו לזכות בכבוד אישי ובהכרה, כיוון שמלכתחילה נפלט מהחברה שבה חי (הוא היה בנה של אישה זונה, ואחיו נידו אותו מהמשפחה). כאשר העם בא אליו בטענות, במקום לפתור את זה באלטרואיזם ולשים את טובת העם מעל הכול, יש לו מניעים אישיים במערכה הציבורית. זה לא המנהיג האלטרואיסטי שבו מעוניין האל ויפתח עתיד לשלם על כך מחיר יקר". המחיר שיפתח משלם הוא הקרבת בתו כקורבן תמורת ניצחון בקרב. לדברי פרופ' עסיס המסר המקראי מאוד חד משמעי בעניין הזה: "למרות החמלה שמעורר סיפורו האישי של יפתח, יהיו הנסיבות אשר יהיו, עם אינו יכול להרשות לעצמו מנהיגות כזאת. מנהיג חייב להיאבק למען עמו בלבד. זהו אידיאל המנהיג".

 

השופט ה-12, שסיפורו חותם את ספר שופטים, הוא שמשון הגיבור, המאופיין כפרחח גס רוח ורודף נשים, אך גם כשופט וכגיבור בעל כוחות-על. פרופ' עסיס סבור ששמשון הוא אחת הדמויות המרתקות ביותר בספר שופטים: "אבטיפוס של אדם חזק מאוד, לוחם רב עוצמה שמפגין גבורה רבה, אך גם אינדיבידואליסט עם פתיל קצר וחולשה אדירה לנשים, וכדי שהנערה הפלישתית דלילה תתמסר לו, הוא מוכן לגלות לה את סודו".

 

דלילה גוזזת את שיערו של שמשון, ובכך גם ניטל ממנו כוחו הפיזי. אף על פי כן, האל בוחר בו, החלש באנשים, והופכו לדמות שאין חזקה ממנה. "עניין זה מחזיר אותנו לרעיון הגלום בספר שופטים", אומר פרופ' עסיס, "והוא שהמציאות כולה תלויה באל שבוחר את המנהיג, ללא עזרתו של האל המנהיג הוא חסר כול".

לכתבות נוספות...