מדניאל ועד אדל

אמור לי מה שמך ואספר לך על הרקע ההיסטורי והתרבותי שבו גדלת. אם קוראים לך נמרוד, הוריך הם כנראה אידיאליסטים ואנטי-ממסדיים, ואם שמך בישראל הוא אדל, אחת משתיים – או שהוריך מחסידות ברסלב או שהם פשוט חובבי פופ מעודכנים 

שֵׁם אוצֵר בחובו את תמצית זהותו של האדם היהודי. משמו של הפרט אפשר לדלות מידע על הלכי הרוח של תרבות ישראל במשך הדורות", אומר פרופ' אהרן דֶמסקי, מבכירי חוקרי תרבות עם ישראל בעת העתיקה, חתן פרס ביאליק לשנת 2014. פרופ' דמסקי הוא המייסד וראש המפעל לחקר אוצר השמות היהודיים במסגרת המחלקה לתולדות ישראל ע"ש ישראל וגולדה קושיצקי באוניברסיטת בר-אילן. "כהיסטוריון, אני מתייחס לשם כמו לצופן. היות שהתברכנו בתרבות כתובה רחבת יריעה, יש ביכולתנו לבחון את השם מבעדה, ככלי כרונולוגי", מסביר פרופ' דמסקי ונותן לנו הצצה קטנה אל מסתרי המקצוע, "בחינה כזאת פותחת צוהר להיסטוריה מדינית, כלכלית וחברתית, וכמו כן להלכי רוח תרבותיים בכל תקופה". בנוסף, אפשר לעשות אבחנות פרטניות, כגון מצבים נפשיים של הורים, המעניקים לילדם את שמו.

לכל איש שלושה שמות
"לכל איש יש שם שנתן לו אלוהים, ונתנו לו אביו ואמו" - השורה הזו פותחת את השירה האייקונית של המשוררת זלדה, שהושאלה לצורך הנצחת השואה וחללי צה"ל והתקבעה בתודעה הלאומית כמחוברת גם למפעל ההנצחה של "יד ושם". למעשה, זלדה התבססה במילותיה על מדרש תנחומא, האומר כי לכל אדם יש שלושה שמות. השם הראשון הוא השם שנתנו לו אביו ואמו, הוא שם העריסה. השם השני הוא השם שנתנו לאדם הסובבים אותו. השם השלישי הוא השם שהאדם בוחר לעצמו. "השם הראשון נבחר מתוך אידיאולוגיה, זיכרון, רצון לשמר מאורע פרטי או לאומי שאירע בחייהם של ההורים, או פשוט משום שהוא נשמע נעים לאוזן. השם השני קשור בתהליכים חברתיים-סביבתיים ויחסי הגומלין של האדם עם סביבתו. לדעת חז"ל", אומר פרופ' דמסקי, "שמו העיקרי של אדם הוא דווקא שמו השלישי, והוא השם המתעצב מכוח אישיותו".

שמות שהם הצהרה אידיאולוגית
דוגמה מעניינת לשמות שמקורם בהתרחשות היסטורית הוא השם המקראי נמרוד. פרופ' דמסקי: "שם זה מגיח אלינו בשנות ה-20 של המאה הקודמת וגלומה בו השתקפות של תמורה היסטורית. לשם יש זיקה מקראית, אבל לא מסורתית, שכן נמרוד מצטייר כדמות שלילית במדרש ושמו מתפרש כמי שמביע רצון למרוד באלוהים. עם זאת, זהו שם המבקש לבטא את הישראלי החדש, והבחירה בו היא למעשה סוג של הצהרה: העם העברי הקם לתחייה מנסה למרוד בשלטון המנדט הבריטי ומצהיר על אידיאולוגיה חילונית-ישראלית-עצמאית בארץ ישראל. השימוש הגובר בשם הזה משנות ה-20 ואילך, למרות הקונוטציה השלילית במקורות, משקף גם מגמה אופנתית של חברה מתחדשת בהיסטוריה המודרנית", אומר פרופ' דמסקי. משנות ה- 40 והלאה הפך השם ללהיט, בעקבות הפֶסל המיתולוגי 'נמרוד' של יצחק דנציגר: "הפסל היה אייקון ועורר התלהבות רבה. בצדק או לא, הוא  נתפס כאמירה 'כנענית' ונעשה לסמל התפיסה ההירואית של הישראלי החדש 'המתחבר לשורשי אבותיו הטרום-ישראלים".

חזרה למקורות
מדי שנה מפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את רשימת השמות הפופולריים ביותר לבנים ולבנות. במצעד השמות לבנות במגזר היהודי ב- 2014 הגיע השם אדל למקום הרביעי, בעוד שקודם לכן רק כ-150 בנות בישראל נקראו כך. בעשירייה הראשונה בלטו גם ליאן, מרים ואביגיל. יוסף ודניאל נרשמו כשמות המבוקשים ביותר בקרב הבנים היהודים, ובעשירייה המובילה נרשמו שמות כמו אדם, אריאל ודוד, שמות בעלי תהודה בין-לאומית.

פרופ' דמסקי מציין כי שמות עם ניחוח בין-לאומי תואמים בין היתר את מציאות הכפר הגלובלי שבה אנו חיים; אולם אין זו הסיבה היחידה לבחירה בשמות אלו: "אדל היא אמנם זמרת בריטית פופולרית, אבל עדל בעי"ן היה שם בתו של הבעל שם טוב, סבתו של רבי נחמן מברסלב. חסידי ברסלב החדשים מוסיפים לשם זה עוד מְמד וקובעים כי השם אדל הוא נוטריקון, כלומר ראשי תיבות, לפסוק 'אש דת למו' (דברים ל"ג,2)".

השמות השכיחים דוד וגם דניאל (זה האחרון משמש גם כשם לבנות) הם שמות מקראיים עם ניחוח גלובלי. בארצות הברית השמות הנפוצים ביותר (בקרב הלא יהודים) הם ג'ייקוב ומת'יו, ולבנות השמות אביגיל, חנה ושרה. הפופולריות של שמות אלה בכלל האוכלוסייה אכן מצביעה על השפעת המקורות הדתיים. עם זאת, אין ספק שיש בבחירה הזו גם התייחסות אופנתית לצליל של השם. בד בבד, אפשר לזהות בקרב היהודים בארצות הברית את הנטייה לחזור לשמות הסבים והסבתות, כגון מקס וסופי. יש פה קסם נוסטלגי, אך גם זה סוג של אופנה".

אור חילוני, אוּרי חרדי
בחדירת השמות החדשים-יחסית למקומותינו, כמו ליאן, לינור ומורן, רואה פרופ' דמסקי תופעה חיובית של כוח היצירה, עם ניסיון לקבע בשם אלמנט ייחודי ואינדיבידואלי. "שמות כאלה מבטאים הלכי רוח חדשים וצריך לברר, האם התופעה מצביעה על תהליך שלילי כמו הרצון להידמות לגויים, או אולי מדובר בחיפוש אחר שמות קצרים ופשוטים למבע, כמו בן, גיא, תום. לתופעה הזו", הוא מוסיף, "חובר גם ממד אקטואלי של שוויוניות בין בנים לבנות. אם ניכנס לגן ילדים נגלה ששישה מהנוכחים, בנים ובנות, נושאים את השם אור. הבחירה הזו מצביעה על התרופפות ההבחנה המגדרית המסורתית בין שמות נקביים לזכריים והיא אופיינית בעיקר לחברה המודרנית. את השם אור אמנם לא נמצא בחברה החרדית, אבל נוכל למצוא שם את אוּרי".

מעניין לציין שהרתיעה הטבעית משימוש בשמות עם אסוציאציות שליליות אינה גורפת. פרופ' דמסקי מציין כי אחרי מלחמת העולם השנייה נהגו יהודים מגרמניה, שנקראו אדולף, לשנות את שם הולדתם, אך לעומת זאת השם אדולפו נותר נפוץ בקרב יהודי דרום אמריקה. גם השם עמרי הוא דוגמה לשימוש בשם בעל אסוציאציה שלילית. "עומרי התנ"כי היה מלך רע בעיני הסופר המקראי ויש מוהלים המסרבים למול תינוקות הנושאים שם זה ואף על פי כן זהו שם פופולרי. כנראה שהצליל הנעים שלו גובר במקרה זה על השפעת הסיפור המקראי. בכל מקרה", אומר פרופ' דמסקי, "לקרוא לילד בשם עשיו או גולית עדיין נחשב גם היום למעשה נטול רגישות מצד ההורים".

לדעתו של פרופ' דמסקי, הפופולריות הגוברת באחרונה של שמות כמו אור ושחר, מבטאת את הזהות הישראלית-יהודית המתחדשת בימינו: "שמות אלו משקפים את הרוח החיובית של העם בישראל, המנסה לבטא באמצעות השם זהות אינדיבידואלית ואיזון בין העבר וההווה גם יחד".

לכתבות נוספות...