האם אנו רואים מה שאנו רואים?

אתם פוגשים בתל אביב מכר ומברכים אותו לשלום, אבל אם תעברו על פני אותו האדם ברחובות שנגחאי, למשל, ייתכן שכלל לא תזהו אותו. הגירוי שהמוח קיבל מחוש הראייה - זהה בשני המקרים, אך המידע החושי הושפע ממקור נוסף. ד"ר אדם זיידל ממרכז גונדה לחקר המוח באוניברסיטת בר-אילן, המביא דוגמה זו, חוקר את המנגנונים המוחיים העומדים מאחורי תפיסת המציאות שלנו. תוצאות המחקר שהוא עורך יחד עם עמיתים אמריקניים עומדות בניגוד להנחת היסוד הקלאסית, שלפיה אזורים חושיים במוח מקודדים גם ידע והחלטות גבוהות. 


המציאות שבתוכה אנו חיים איננה 'העולם הממשי' שאנו קולטים בחושינו, אלא שילוב של המידע הסנסורי עם ידע אחר, מוקדם. "המידע החושי עובר אינטגרציה עם מידע אחר, שיכול להגיע ממקורות גבוהים מאוד במוח - ידע קודם, ציפיות, הקשרים ועוד", אומר ד"ר זיידל, "ואין אפשרות לבודד זה מזה את שני מקורות המידע. המידע החושי מגיע למוח כשהוא כבר משולב במידע הנוסף. אנו מקודדים גם את המידע החושי". האשליות האופטיות שאנו אוהבים להשתעשע בהן, מדגים ד"ר זיידל, מושתתות בעצם על הפער שבין הקלט הוויזואלי לבין ידע מוקדם שמוחנו מביא אל תהליך קליטת המידע ומקורו באזורים אחרים במוח.


לתוצאות המחקר החדשני בתחום התפישה עשויים להיות יישומיים רבים ושונים. אחד מהם קשור בניסיונות להבין את מנגנוני התפישה אצל אנשים על הספקטרום האוטיסטי. ד"ר זיידל מעלה השערה  טרום-מחקרית, בדבר איזון אחר באינטגרציה בין הקלט החושי לבין הידע המוחי המוקדם המוחל על הקלט. 

לכתבות נוספות...