רופא לחיים

לרפואת המשפחה יש חשיבות מכרעת לבריאות הציבור, והיא הולכת וגוברת עם התקדמות המדע, הטכנולוגיה והרפואה המתמחה. פרופ' מיכאל וינגרטן, ששימש בעשורים האחרונים כרופא בקהילה וכמרצה לסטודנטים לרפואה, מצייר קווים לדמותו של רופא המשפחה המודרני 

"הבדיקה הראשונה של תינוק בן יומו והטיפול האחרון שהענקתי לאדם שבחר לסיים את חייו בבית – היו שני הדברים המשמעותיים והמספקים ביותר שעשיתי כרופא משפחה". דבריו של פרופ' מיכאל וינגרטן, עד לאחרונה המשנה לדיקן לחינוך רפואי בפקולטה לרפואה של בר-אילן בגליל, מתארים היטב את טיבה של רפואת המשפחה, המבקשת ללוות את האדם מתחילת החיים ועד סופם. בניגוד לרפואה בבית החולים, המתמחה בתחומים מובהקים ומטרתה העיקרית היא ריפוי, במרפאה הקהילתית הרופא מטפל בכל ההיבטים הרפואיים. "גם אם אינו יכול לרפא", אומר פרופ' וינגרטן, "לרופא המשפחה יש תפקיד חשוב ביותר: הטיפול. הרופא המומחה רואה את המחלה, ואילו רופא המשפחה רואה את החולה. הוא מכיר את החולה, את התגובה שלו לתרופות, את שיתוף הפעולה שלו ואת ההתייחסות שלו לסימפטומים". ההיכרות האישית והמשכיות הטיפול הן ממאפייני רפואת המשפחה.

פרופ' וינגרטן, שהיה המתמחה הראשון בישראל שסיים את בחינות ההסמכה ברפואת משפחה, ונמנה עם מייסדי הגישה בישראל, אומר שההיסטוריה של רפואת המשפחה בישראל קצרה יחסית. לדבריו, "קונספט הרופא הקהילתי עדיין מתפתח ומצוי בתהליכי הטמעה בקופות החולים. עד לשנות ה-70 הכינוי הרווח לרופא שטיפל בחולים בקהילה היה 'רופא כללי'. רופאים אלה היו לעיתים רופאים פנימאים, שפנו לקופות החולים. לא הייתה להם התמחות או הכנה ממשית לעבודה בקהילה. גם כיום, שני שלישים מהרופאים בקופות החולים בישראל אינם רופאי משפחה".

לרפואת המשפחה יש חשיבות מכרעת לבריאות הציבור, והיא הולכת וגוברת עם התקדמות המדע, הטכנולוגיה והרפואה המתמחה. רופא המשפחה רואה את התמונה הכוללת של החולה, ואילו הרופא המומחה מתמקד בבעיה המסוימת. יתרה מכך, קבלת טיפול מרופא מומחה ללא היוועצות ברופא המשפחה עלולה להזיק לחולה. למשל, תרופת עיניים שתהיה יעילה כנגד מחלת עיניים מסוימת עלולה להחמיר את מצב כליותיו החולות או את לחץ הדם הגבוה של החולה. פרופ' וינגרטן מוסיף כי הדבר נכון שבעתיים כשמדובר בחולים כרוניים. "עם העלייה בתוחלת החיים מתפתחות יותר מחלות כרוניות, כגון מחלות ריאה, לב, סוכרת, וגם מחלות נפש כמו דיכאון ההופכים את הטיפול בחולה למורכב. טיפול כזה דורש מהרופא להיות בקשר רציף עם החולה, להכיר את מגוון המחלות שלו ואת הרקע המשפחתי והקהילתי שלו".

חמישים חולים ביום
למרות התמונה האידילית שמצייר פרופ' וינגרטן, הקיצוצים המסיביים שספגה מערכת הבריאות בשנים האחרונות הכבידו את העומס על רופאי המשפחה. לדברי פרופ' וינגרטן, הבעיה העיקרית במערכת כיום היא הנהלים הבירוקרטיים. הרופא נדרש לעסוק ביותר רישומים והזנת נתונים מבעבר. "זוהי ברכה וקללה גם יחד. מצד אחד, הרישומים עושים סדר במערכת ומספקים כלי בקרה. מצד שני, זהו זמן יקר שהרופא נאלץ להקדיש למערכת ולא לחולה".

כתוצאה מכך, רבים חשים כאילו הרופא הוא קצר רוח ומנוכר. פרופ' וינגרטן מודע לכך ואומר כי בעבר היה המצב אף גרוע יותר. "כשהתחלתי לעבוד כמתמחה בבית שאן, ראיתי למעלה ממאה חולים ביום. כיום אנחנו מדברים על שלושים ובתקופות השיא עד חמישים חולים ביום. המערכת מתוכננת לפי ממוצע של עשר דקות לחולה, וזה בסדר, במיוחד כשמדובר בחולה שאתה מכיר ולא צריך להתחיל מאפס. יוצאי הדופן הם הכפרים הערביים, שם רופא המשפחה נאלץ לקבל פי שניים ויותר חולים מהתקן".

תופעה אופיינית נוספת לשנים האחרונות היא הפנייה למקורות מידע אחרים, זולת הרופא. בעבר התייחסו לרפואת המשפחה כאל המקום הראשון שפונים אליו. כיום חולים רבים פונים לאינטרנט, לרשתות החברתיות ולמקורות ייעוץ וידע נוספים, לפני שהם מגיעים לרופא המשפחה. פרופ' וינגרטן, ששילב במשך שנים רבות עבודה קהילתית לצד הוראה אקדמית, אומר כי תופעה זו אינה מקיפה את כל האוכלוסייה בישראל. עם זאת, הוא רואה בעלייה הכללית באוריינות רפואית תהליך מבורך. "אני מעדיף מודל כזה על פני המצב של החולה הבור, שהרופא ממרום מעמדו מדקלם לו ורושם מה שרושם, והחולה אמור לציית. בסופו של דבר, את עבודת ההבראה צריך לעשות החולה ולא הרופא, ולכן חשוב שהחולה יבין מה קורה לו, וייקח כמה שיותר אחריות על בחירת הטיפול והמטפל". 

זמינות המידע באינטרנט נלקחת בחשבון בתהליך ההתמחות של רופאים חדשים. "כשמגיע אליך חולה עם תדפיס מהאינטרנט, אתה לא אמור לכעוס עליו, אלא לומר לו 'בוא נסתכל יחד במה שמצאת ונתייחס למצב שלך'. אחרי הכול, לרופא יש כלים לקריאה ביקורתית, שאין לחולה".

תופעה רווחת נוספת היא הפנייה הישירה לרופאים מומחים ולרופאים פרטיים שאפשר להגיע אליהם ללא הפניה מרופא המשפחה, וכן ליועצי בריאות אלטרנטיביים. במקרים אלה אומר פרופ' וינגרטן רופא המשפחה צריך לשמש לחולה שלו כיועץ. "רק רופא המשפחה מכיר את החולה כאדם. יש ביניהם יחסי אמון, והוא יכול לתת למידע הרב, והסותר לעיתים, מסגרת המתאימה לחולה. זהו, לדעתי, אחד השינויים המרתקים שחלו בתחום רפואת המשפחה בחמש-עשרה השנים האחרונות".

לכתבות נוספות...