איך מתרגמים אירוניה

איך מבינים משמעויות סמויות בשפה? כיצד הן מועברות בשפות השונות? פרופ' אלדעה ויצמן מתארת את השימוש באירוניה בלשון הפוליטית ובתקשורת, את הנטייה לעודפות בעברית בהשוואה לשפות אחרות, ואת ביטויים הלשוני של יחסי הכוחות בין מראיינים ומרואיינים


 

לאחר שהוטחו האשמות ציבוריות באהוד ברק על מגוריו באחד המגדלים היקרים בארץ, הודיע ראש הממשלה לשעבר בפייסבוק שהוא ורעייתו החליטו לעבור דירה. במאמרו של אורי משגב אנו מוצאים: "הפתרון שמצא הוא מכירת דירה במגדלי אקירוב ב-26.5 מלין שקל ...ומעבר לדירה 'קטנה יותר ויקרה פחות' במגדלי אסותא, שנרכשה ב-8 מיליון שקל". הקורא ודאי חש בנימה האירונית והביקורתית העולה מדבריו. אולם הדירה החדשה אכן קטנה יותר ויקרה פחות מהדירה הקודמת, ואם כך – מה המשמעות האירונית? ועל מה הביקורת? יש להניח שהקורא ינסה לשער מה המשמעות העקיפה במשפט. פרופ' אלדעה ויצמן, ראשת היחידה ללימודים בין-תחומיים וחוקרת שיח מהמחלקה לתרגום וחקר התרגום, עוסקת בחקר העקיפוּת: איך מתפענחות משמעויות עקיפות? והאם לשונות נבדלות זו מזו בנושא זה? ישנם הבדלים בין דפוסי הלשון המשמשים להעברת משמעויות בשפות שונות, וכיוון שהלשון תלוית תרבות, יש גם הבדלים בין תפיסת העקיפות בתרבויות שונות. פרופ' ויצמן מציעה טעימות מהנושא בהתבסס על שלושה נושאים שחקרה: השימוש באירוניה בלשון הפוליטית ובתקשורת, השימוש בבקשות בשיחות יום-יום, ודפוסי לשון של יחסי כוח בין מראיינים ומרואיינים בטלוויזיה. 
 

פיענוח האירוניה הוא תהליך מורכב מאוד, אומרת פרופ' ויצמן. רבים נוטים לזהות אירוניה עם היפוך משמעות, לשון סגי נהור. יש בכך אמת רק בחלק מהמקרים. למשל, בדוגמה הקשורה באהוד ברק אין היפוך משמעות, אולם יש ביקורת: באמירה "הפתרון שברק מצא הוא מעבר לדירה 'קטנה יותר ויקרה פחות' במגדלי אסותא", העיתונאי מוסר עובדות נכונות, ובה בעת הוא מותח ביקורת על התפיסה החברתית המעוותת של ברק, המתייחס לדירה כה יקרה במילים מנוכרות כל-כך. כדי להנחות את הקורא בחיפוש אחר משמעות עקיפה, משתמש העיתונאי במקרה זה במרכאות. תגוביות הקוראים (טוקבקים) מעידות על כך שהכוונה הובנה. המגיבים משחקים עם העיתונאי במעין "פינג-פונג" של אירוניה. המגיב הבא סומך על הקורא ומוותר על המרכאות:  איזו התחשבות של ברק בדעת הקהל. מרגש. 

 

יותר מדי מידע?
השימוש במרכאות הוא סמן לשוני מקובל בשפות המערביות לסימון אירוניה, אבל מחקר משווה שערכה פרופ' ויצמן בין עיתונות עברית וצרפתית חשף הבדלים מעניינים. למשל, כשעיתונאי כותב "המשטרה טוענת שזוהי תקנה מסוכנת" משתמע מהשימוש בפועל "טוענת"  שהעיתונאי מסתייג מעמדתה של המשטרה. הסתייגות דומה, אם כי חריפה יותר, תשתמע גם אם העיתונאי יקיף במרכאות את התואר "מסוכנת" במקום להשתמש בפועל "טוענת": המשטרה מודיעה שזוהי תקנה "מסוכנת". בצרפתית, בדרך כלל ישתמש העיתונאי רק במרכאות, ואילו הפועל "טען" נדיר ביותר.

 

הבדל נוסף בסמני האירוניה וההסתייגות: במאמרי דעה בצרפתית מזכירים פוליטיקאים בשמם, בתפקידם, וגם בצירוף התואר "מר" (למשל, "הנשיא מר הולנד"). במאמרים בעברית, לעומת זאת, השימוש ב"מר" נדיר ביותר. במקרים המעטים שנמצאו, הוא משמש להעצמתה של ביקורת אירונית.

 

במחקר שהיא מקיימת בשלוש השנים האחרונות בנושא תגוביות קוראים בעיתונות המקוונת, זיהתה פרופ' ויצמן תופעה דומה גם בפניות. לעתים קרובות, הפנייה לעיתונאים ב"מר" או "גברת" מלווה אמירות ביקורתיות, נוזפניות, אירוניות, למשל: "אולי יואיל מר אליק מרגלית להגיב ולו חלקית לקוראים?", "התבלבלת, גברת לא נכבדה, הכיבוש הוא טרור". שימוש לעומתי זה בפניות מאפיין גם ראיונות חדשותיים. במחקר שהתנהל בתמיכת האקדמיה למדעים, בחנה פרופ' ויצמן את דפוסי הלשון המאפיינים התנצחויות ומאבקי כוח בתכנית הראיונות "ערב חדש". לדבריה, "בתכנית ראיונות מתקיימת לכאורה חלוקת תפקידים מוסכמת בין המראיין למרואיין, אולם לאמיתו של דבר מתקיים ביניהם משא ומתן מתמיד על יחסי הכוחות. במסגרת זו, המשתתפים מאתגרים זה את זה, כלומר מביעים אי הסכמה, ביקורת או הסתייגות במפורש או במשתמע". הממצאים מלמדים שאחד מדפוסי האתגור המובהקים בעברית הוא הפניות בתואר או ב"מר". בקטע שלפנינו המרואיין, ראש הממשלה נתניהו, מקניט את המראיין: "אני לא יודע אם שמעת בתכנית שלך את מפכ"ל המשטרה...". המראיין רואה בהתבדחות עוקצנית זו מעין ערעור על מעמדו ומגיב באירוניה: "אתה רואה הרבה טלוויזיה, מר נתניהו". הפנייה משמשת כאן להעצמת ההתגרות האירונית, ונענית אף היא באירוניה מצד נתניהו: "לפעמים אני אפילו רואה את התכנית שלך כשאני לא מופיע בה".

 

גם בנושא זה, מציינת פרופ' ויצמן, ניכר הבדל בין צרפתית ועברית. בצרפתית הפנייה ב"מר" אינה משמשת בהקשרים של עימות דווקא, אלא כסמן של ריחוק וכבוד. מדובר במוסכמה תרבותית רווחת, הקשורה כנראה למוסכמה אחרת: בצרפתית, בדומה לספרדית, איטלקית ועוד, ובניגוד גמור לעברית, מחייב מבנה הלשון והתפיסה התרבותית להבחין בין שני כינויי גוף: האחד מסמן קרבה ושוויון חברתי, למשל בשיחה בין חברים (tu), והשני מסמן ריחוק ופערים בכוח חברתי, למשל בשיחה עם אדם מבוגר או בעל תפקיד רשמי (vous). נראה אפוא שמרחק חברתי ומעמדי ממלא תפקיד שונה בשתי התרבויות ולכן מקודד אחרת בשתי השפות.

 

נטייה לעודפות
הבדל נוסף שאותו מייחסת פרופ' ויצמן להבדלים בין השפות הוא העודפות. למשל, בעברית יש נטייה להשתמש באותו משפט גם בפועל "טען" וגם במרכאות. כלומר, העיתונאי הישראלי מספק לקורא עודף סמנים לשוניים להבנת הביקורת המשתמעת יחסית לצרפתית. בדרך זו, קורא העברית מתרגל להישען על עודפות. לו היה זה מקרה יחיד אולי לא היינו מתעכבים עליו, אבל, מציינת פרופ' ויצמן, הנטייה לעודפות באה לידי ביטוי בתופעות נוספות, ולכן יש לה חשיבות. למשל, אחת הדרכים המקובלות לבקש משהו בלשון הדיבור היא להשתמש ברמזים: השאלה "הגעת הנה ברכב?" יכולה לשמש כבקשה לקבל טרמפ. אותה בקשה עצמה ניתן לבקש בעקיפין גם באמצעות הקביעה "טוב שאני פוגש אותך, בדיוק השארתי את הרכב במוסך". במחקר בין-לאומי שהשתתפה בו נערכה השוואה בין בקשות והתנצלויות בלשון היום-יום בשמונה שפות, ובמסגרתו מצאה שבעברית יש יותר סיכוי שישתמשו בשני רמזים או יותר ברגע נתון מאשר בצרפתית קנדית ובאנגלית אוסטרלית. אם כך, לפנינו עוד גילוי של הנטייה לעודפות בעברית.

 

בחינה מעמיקה של הבדלים בין לשונות, מדגישה פרופ' ויצמן, מצריכה קריאת טקסטים יסודית בצד חשיפה למאגרי טקסטים גדולים, המכילים מיליוני מילים. מחקריה כיום מבוססים על מאגר מקוון של מאמרים ותגוביות, ועל תכנות המאפשרות שליפת דוגמאות והפניה חוזרת לקטעי המקור. מטרתה, בין היתר, לפתח את האפשרות לזיהוי אירוניה בכלים ממוחשבים.

 

כיצד מתקשרים מחקרים אלה לתרגום? פרופ' ויצמן משיבה: "ההיכרות עם הבדלים בין מוסכמות לשוניות תלויות תרבות חשובה ביותר למתרגם, בין שיש לה קשר מידי לפתרונות התרגום – למשל, הצורך להימנע מתרגום "מר" מצרפתית (שבה הוא משמש כסמן של ריחוק) לעברית (שבה הוא משמש כסמן אירוניה ואתגור) – ובין שהיא תורמת להבנת הבדלים עמוקים וכוללים יותר, כגון טענתי בדבר הנטייה לעודפות בעברית יחסית לשפות מסוימות אחרות. יתר על כן, הכרת הבדלים מעין אלה נחוצה בכל מצב שמתקיים בו מגע בין בני תרבויות שונות".

לכתבות נוספות...