תכנית החונכות של הפקולטה לרפואה – מתחברים לקהילה

בתכנית חדשנית, הראשונה מסוגה בישראל, חונכים רופאים בכירים מבתי החולים בגליל את הסטודנטים בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בר-אילן בצפת. הם מלווים אותם בדילמות המקצועיות והרגשיות של המקצוע ומדרבנים אותם להשתתף בפעילויות למען הקהילה, כחלק אינטגראלי מתכנית הלימודים

 

הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בר-אילן הוקמה בצפת במטרה לשפר ולקדם את השירותים הרפואיים המוצעים לקהילה בגליל. בהתאם לכך הסטודנטים מעורבים בחיי הקהילה ופעילותם המקצועית והחברתית מכוונת להתחברות עם תושבי האזור, כדי שיוכלו יחד לחולל שינוי בצפון כולו. 

 

אחת הדרכים להשיג מטרה זו היא תכנית חונכות חדשנית, הראשונה מסוגה בישראל שבה משתתפים כיום כ- 70 סטודנטים. התכנית מופעלת כחלק אינטגרלי מתכנית הלימודים בפקולטה ובמסגרתה מוצמד לכל סטודנט רופא משפחה מנוסה או רופא מאחד מבתי החולים באזור, כחונך אישי. החונך מספק לסטודנט תמיכה מקצועית ורגשית לפי הצורך, מייעץ ומדריך אותו בכל הרמות המקצועיות. החונך משמש לסטודנט דוגמה ומופת אישי, עוזר לסטודנט לפתח גישה מקצועית נכונה במצבים רפואיים מורכבים, ותורם לעיצוב אישיותו כרופא.

 

מכלול ההיבטים של מקצוע הרפואה

בנוסף לפגישות חודשיות קבועות הנערכות בין החונך לסטודנט, מעודד צוות ההוראה את הסטודנטים להתלוות לחונכים בעבודתם הקלינית ולכתוב בכל שנה "יומן חולה" על חולה אחד שבו טיפלו במשך השנה. ביומן זה הם אמורים לפרט את התפתחות מחלתו ודרכי ההתמודדות של החולה ומשפחתו עם המחלה או הבעיה הרפואית. 

 

בראש תכנית החונכות הרפואית עומד ד"ר פיטר גילבי, המכהן גם כראש יחידת אף אוזן וגרון וניתוחי ראש וצוואר במרכז הרפואי "זיו" בצפת: "אנחנו מנסים לכלול בתכנית גם את ההיבטים הרפואיים שאינם קשורים ישירות רק למולקולות ולחיידקים, הסטודנטים צופים בעבודת החונכים שמתמודדים עם דילמות יומיומיות ובדרך זו אנו מקווים שהם יהפכו לרופאים טובים ואנושיים, המודעים לרגשות החולה".

כתיבה אישית אינטראקטיבית ככלי לימודי

ד"ר שמואל רייס, רופא משפחה ותיק מהגליל, חונך השנה שני סטודנטים בפקולטה: "אנחנו נפגשים אחת לחודש, בפקולטה או במרפאתי ודנים בחוויותיהם של הסטודנטים במהלך העבודה והלימודים". לדבריו, מסגרת זו מקנה לסטודנטים סביבה בטוחה שבה יוכלו לבטא את רגשותיהם וחששותיהם. "ההשתתפות בתכנית גם תורמת לי באופן אישי. הסטודנטים מגלים פתיחות וכנות ומעלים בעיות אמיתיות וחשובות שאם לא היו עולות בפורום הזה הן היו נותרות בלתי מטופלות ואולי אף מחמירות".

 

ד"ר רייס, העומד גם בראש התכנית לפיתוח הסגל בפקולטה לרפואה, מפקח על הכשרת החונכים ומארגן בין יתר המפגשים המקצועיים גם מפגשים המוקדשים לשיתוף בכתיבת "יומן החולה". במאמרו "מותו של החולה המבוגר שלי: כתיבה אישית אינטראקטיבית המפתחת את היכולת המקצועית של הסטודנט לרפואה" שפורסם באינטרנט, הוא טוען כי זהו כלי לימודי חשוב. "עידוד הכתיבה האישית במסגרת לימודי הרפואה מאפשר פיתוח של חשיבה ביקורתית וכישורי ניתוח קליניים וכך משפר את מקצועיותם של הרופאים לעתיד". כדי לתמוך גם בחונכים, מפעיל פרופ' מיכאל וינגרטן, המשנה לדיקן לחינוך רפואי בפקולטה ויוזם תכנית החונכות, פורום אינטרנטי פעיל עבור החונכים.

 

טעימה מחיי הרופא כבר מהסמסטר הראשון

"תכנית החונכות היא הזדמנות ייחודית להתפתחות וצמיחה אישית", טוען ד"ר גילבי  וכך סבורים גם הסטודנטים בפקולטה לרפואה. אחת הסטודנטיות המשתתפות בתכנית עדי גבעתי מספרת על החונכת שלה, שהיא מומחית לאורוגניקולוגיה במרכז הרפואי זיו:  "אני לומדת ממנה המון, הן ברמה המקצועית והן ברמה האישית. היא נהדרת ומעניקה לי תמיכה מקצועית ורגשית. היא אפילו הזמינה אותי לצפות בהכנה לניתוח של החולים שלה".  לדברי גבעתי תכנית החונכות מעניקה לסטודנטים "טעימה" מחיי הרופא כבר מהסמסטר הראשון ללימודים, ו"חושפת אותם לעולם הרפואה בדרך הטובה והאינטימית ביותר."

 

סטודנטית נוספת, רעות נגר רואה בהשתתפותה בתכנית פריבילגיה ייחודית שאינה זמינה לכל סטודנט לרפואה בישראל. החונך שלה הוא מומחה בקרדיולוגיה מבית החולים הגליל המערבי בנהריה, והיא מצטרפת אליו, אחת לחודש, לסבב הרופאים היומי. "אני נוכחת בבדיקות, בהתייעצויות, ובשיחות עם החולים ועם משפחותיהם. החונך שלי מעביר לי את ההיסטוריה של החולה ושל הטיפול בו ואנחנו בוחנים את הבעיות הרפואיות והאנושיות הרלוונטיות. ככה אני לומדת להכיר מקרוב את יחסי הרופא-חולה". בעיניה, "ידע ומקצועיות הם חיוניים, אבל יש לשלב בטיפול גם רגישות אנושית".

מעורבות בחיי הקהילה היא חלק אינטגראלי מהלימודים

ייחוד נוסף של תכנית החונכות הוא בכך שהיא כוללת גם מרכיב של מעורבות בקהילה.  במסגרת זו מתנדבים הסטודנטים בפרויקטים קהילתיים במשך ארבע שעות בחודש לפחות. בין היתר הם משתתפים בפעילות של ליצנות רפואית במרכז הרפואי זיו, תרפיה בילדים חירשים באמצעות חיות בטבריה, שיקום מבנים עתיקים בצפת ותמיכה בעולים חדשים מאתיופיה, זקנים, נוער בסיכון, מטופלי רווחה, משפחות אבלות ופגועי נפש.

 

"אנו מייחסים חשיבות רבה לקשר עם הקהילה ומקווים שהסטודנטים ייצרו קשר אמיץ עם הקהילה בה הם מתגוררים ולומדים" מדגיש ד"ר גילבי. קשר זה, לדבריו, "יהפוך את הקהילה לחלק אינטגרלי ממערך הלימודים".

 

גבעתי, מתנדבת במועדון גיל הזהב בצפת עם שני סטודנטים נוספים מהפקולטה, ומארגנת סדנאות בישול בריאותי, תוך שימת דגש על תזונה נכונה ונטילה מושכלת של תרופות.  לדבריה, "הפעילות ההתנדבותית מספקת מאד ומאפשרת לנו לתקשר עם האוכלוסייה המבוגרת". 

 

גם נגר, המתנדבת בבית ספר לחינוך מיוחד בקרית שמונה, אומרת "היה לי חשוב מאד לקחת חלק בפעילות הקהילתית בעיר מגורי. הילדים מקסימים ואני נהנית מאד לעבוד איתם. אני מרגישה שאני מקבלת הרבה יותר ממה שאני נותנת".

 

לכתבות נוספות...