יצירה יהודית

במפגש בוגרי המחלקה לספרות עם ישראל הועלההמחזה "ותכתוב" של הסופרת ובוגרת בר-אילן, שהרה בלאו. בראיון לאתר הבוגרים מספרת בלאו על שנותיה המשמעותיות באוניברסיטה וכיצד תרמו לעיצוב דרכה המקצועית ולגיבוש עמדותיה בענייני דת וחברה

בוגרת בר-אילן, שהרה בלאו, היא סופרת, פובליציסטית, אשת תקשורת וכלת פרס ראש הממשלה לספרות עברית ע"ש לוי אשכול לשנת תשע"ה. בספריה ובמאמריה היא עוסקת רבות בנושאים דתיים, תנ"כיים ובשואה. דעותיה הביקורתיות בנושאי דת וחברה זוכות תדיר לתהודה בכלי התקשורת ולתמיכה בקרב צעירים דתיים ושאינם דתיים גם יחד. היא זעזעה את הממסד כשייסדה לפני יותר מעשור את טקסי הזיכרון האלטרנטיביים ליום השואה, טקסים שכיום כבר נחשבים לקונצנזוס. בימים אלה היא משחקת בהצגת היחיד 'ותכתוב', פרי עטה, מחזה העוסק בסיפור התנ"כי של יעל וסיסרא ובתהליך הכתיבה הספרותית.  

בלאו למדה באוניברסיטת בר-אילן בין 1994-7, שנים אותן היא מגדירה כמשמעותיות מאד הן עבורה והן עבור החברה הישראלית. "כסטודנטית בבר-אילן חוויתי את שביתת הסטודנטים הגדולה וכן את אותה שנה קשה ב-1995 שבה ארע הרצח של יצחק רבין. אירועים אלו עיצבו את השקפת עולמי וגיבשו בי זהות דתית חדשה".

לדבריה, באותה תקופה הפנתה החברה הישראלית אצבע מאשימה כנגד המגזר הדתי כולו, עניין שהוביל בסופו של תהליך לפיצול בחברה הדתית ולהיווצרותם של שני זרמים שכונו מאוחר יותר 'דתיים לייט' וחרד"לים. "זה הוביל את כל החברה הדתית לבחינה מחודשת של סט הערכים שלנו והמסקנות של שני הפלגים היו שונות, בעיקר בכל הנוגע לשותפות עם כלל החברה, או לחילופין להתנתקות איטית ממנה. כמו רבים אחרים, גם אני, שאחרי הרצח עוד נראיתי מאד דתייה, לא רציתי שיחשבו כי אני מחזיקה באותן דעות שבהן החזיק הרוצח".

במאמריה בתקשורת ביטאה בלאו את דעותיה בדבר ה'דתיים החדשים' ובכך הפכה לאחת הדוברות הלא רשמיות המזוהות עם הזרם הזה, עניין שלא היה מובן מאליו במיוחד התחשב ברקע ממנו באה.  

סופרת ולא היסטוריונית
בלאו, ילידת בני ברק ובוגרת אולפנת אמונה הגיעה לבר-אילן אחרי שעברה קורס במשחק וגם החלה בתהליך הקבלה ללימודי משחק באוניברסיטת תל אביב. "אבל אז כל השדים מסביבי קמו מרבצם ולחצו עלי לבחור במקצוע מעשי יותר. וויתרתי על לימודי המשחק ובחרתי ללמוד קרוב לבית, בבר-אילן. הייתי הילדה הטובה והתקנית מבני ברק שאמורה להתחתן ולהקים משפחה עד סוף השנה השלישית ללימודים. כל החברות שלי באו ללמוד כאן וגם מבחינת המשפחה שלי זה היה הכי טבעי. אבל למעשה הייתי תלמידה לא בשלה עם הרבה חלומות שלא ידעתי איך להגשים".

בבר-אילן בחרה בלאו ללמוד היסטוריה כחוג ראשי ופסיכולוגיה כמקצוע משני. לדבריה, אחרי שעשתה שנת שירות במכון ללימודי השואה בחיפה, נדבקה ב'חיידק השואה' שדחף אותה לחקור וללמוד עוד על התקופה. "תמיד אהבתי לכתוב וידעתי שאעסוק בתחום הזה. אבל באותו שלב בחיי, טעיתי לחשוב שאי אפשר ללמוד כתיבה. זה בא ממקום של שחצנות וחוסר הבנה. באופן אישי לא אהבתי את שיעורי הספרות כי הם היו קטסטרופה ופחדתי שזה ישאב ממני כל לחלוחית של יצירתיות. אלו היו שנים של בלבול וחיפוש ואני קיוויתי שהתחומים שבחרתי ללמוד בצורה מסודרת יובילו אותי לתובנות על נושאים שקשורים לשואה".

כסטודנטית מודה בלאו, הנוכחות בשיעורים לא הייתה בראש מעייניה ובמקום זאת היא בילתה שעות רבות של קריאה בספריית היהדות. "אני חייבת להם הרבה מהידע שלי להם. מצאתי שם הרבה מידע במיקרו-פישים ובארכיון, בעיקר דברים שקשורים לשואה ולאמנות". אחת מנקודות הציון החשובות בדרכה המקצועית הייתה לדבריה, העבודה הסמינריונית הראשונה שהגישה בהיסטוריה כללית. "כתבתי עבודה בלשון מאד צבעונית וסיפורית והלם אחז בי כשקיבלתי רק את הציון 60. המרצה העיר שסגנון הכתיבה שלי היה 'עיתונאי מרושל ולא מדויק' וכי הצבע חיפה על הדיוק'. הבנתי שמה שכתבתי היה סיפור ולא עבודה אקדמית ושלמעשה זו השאיפה שלי והכיוון שבו כדאי שאלך".

עד היום, כשהיא משתעשעת לעיתים ברעיון לחזור ללימודים, שבים ומהדהדים בה דבריו של אותו מרצה. "אני אמנם בוגרת גאה של בר-אילן והייתי שמחה לעשות כאן תואר שני, אבל אותו מרצה אבחן אותי נכון וחידד בי את ההבנה שעדיף לי להשקיע את זמני בכתיבת רומן נוסף במקום בכתיבת תזה". 

את הספר הראשון שלה, ברוח זרם התודעה, כתבה בלאו בשנתה הראשונה בבר-אילן. היא שלחה את כתב היד לכל הוצאות הספרים אבל הוא לא התקבל. "הניסיון הזה צילק אותי מאד אבל גם הצמיח אותי. החלטתי לבנות תכנית חומש, להופיע בתקשורת ולפרסם מאמרים בעיתונות עד שיכירו אותי ואז ההוצאות לאור יפנו אלי ויזמינו אותי לכתוב ספר".

וכך אכן קרה. במשך הקריירה שלה התראיינה בלאו בתכניות טלוויזיה רבות, הגישה תכניות בנושאי דת, שואה ובני נוער בכל הערוצים, ופרסמה מאמרי דעה רבים בעיתונות בנושאי דת, מדינה, וכן בנושאי זיכרון השואה. לפני כ-15 שנים ייסדה את טקסי הזיכרון האלטרנטיביים ליום השואה המתקיימים בהמשך לטקסים הממלכתיים הרשמיים. טקסים אלו שבתחילת דרכם עוררו מחלוקות רבות, הוכיחו עם השנים את נחיצותם וכיום הם כבר עניין שבשגרה. "הטקסים האלטרנטיביים עסקו בהווה, נתנו לצעירים הזדמנות לביטוי אישי וכך חיברו אותם לנושא השואה".

לפני 3 שנים הבינה בלאו שמלאכתה הושלמה ופרשה מהפקת הטקסים הללו. "בגיל 25 הייתה לי יותר העזה לעשות דברים נון-קונפורמיסטיים. פחות חשבתי מי יכול להיפגע. באותה תקופה היה לי עימות קשה עם טומי לפיד, גם יד-ושם תקפו אותי. היום גם הם מבינים שלכל דור יש את הדרך שלו להתמודד עם יגון ומה שהתאים לחברה לפני 50 שנה לא תמיד מתאים היום".

 

חוויית המחזאית
גם זהותה הדתית עברה שינוי עם השנים. בתקופת לימודיה בבר-אילן מעידה בלאו על עצמה, כי נראתה "יותר תקנית". "אז הקפדתי מאד על תרי"ג המצוות אבל היום אני יותר מאמינה". במאמריה לאורך השנים וביצירותיה הספרותיות היא ביטאה ביקורת על הדגש שהחברה הדתית שמה על הסממנים הדתיים החיצוניים עד כי לעיתים הדבר הופך לחזות הכול. במקביל היא עיצבה את השקפתה האישית כ'דתייה לייט'. "המשחק התקשורתי הוא כפול, בתחילת דרכי כשהקפדתי במיוחד על הופעה דתית האשימו אותי ב'פופוליטיקה' על כך שאני לא מספיק דתייה לעומת המרואיינים החילוניים. כיום, כשאני פחות מקפידה על סממנים חיצוניים אני נחשבת בעיני החילונים כדוגמה לבחורות דתיות".   

בספריה עוסקת בלאו רבות במיתוסים יהודיים. ספרה הראשון "יצר לב האדמה" עוסק באישה היוצרת לעצמה גולם דמוי גבר, שהוא גלגולו של הגולם המיתולוגי מפראג של המהר"ל. ספרה השני "נערות למופת" עוסק במיתוס של צ"ג בנות יעקב מתקופת השואה, שהתאבדו בעקבות החשש כי יאנסו בידי הנאצים. ב-2014 עלתה על הבמות הצגת היחיד הספרותית "ותכתוב". במחזה, שיש בו גם אלמנטים אוטוביוגרפיים, מגלמת בלאו סופרת המנסה להתגבר על ליבה השבור, תוך שהיא מתאמצת לסיים את הרומן הגדול שלה: עיבוד מודרני רומנטי לסיפור יעל וסיסרא. כשהקהל יוצא החוצה אחרי הלילה הרגשי הסוער, הוא מגלה את הספר שכתבה הדמות, "יתד". לדברי בלאו ההצגה במקרה הזה היא מאחורי הקלעים של הספרות. "החוויה שלי כמחזאית שגם משחקת את הדמות שיצרה, שונה מאד מחוויית הסופרת. כשאתה כותב ספר זה כמו לזרוק רימון ולברוח, לא רואים את הפיצוץ. על הבמה את הרימון ואת מתפוצצת בחי, רואה וחווה את התוצאות".

למרות שבגרה מזמן, הקשר של בלאו עם האוניברסיטה מעולם לא נותק. היא מוקירה את האוניברסיטה ואת שנותיה בה, ממשיכה לבקר כאן ואפילו סניף הבנק שלה נמצא בקמפוס. כיום, לדבריה, בשלה העת ליותר מגמות אמנותיות בעולם האקדמיה בכלל ובאוניברסיטת בר-אילן בפרט. "אנחנו נמצאים בתור הזהב של היצירה הדתית הלא מגויסת. הייתי שמחה לראות גם כאן יותר יצירה פורצת דרך ומשמעותית בתחומי התיאטרון והכתיבה היצירתית היהודית".

לכתבות נוספות...

מינויים חדשים

עו"ד מאיר לוין, מונה לתפקיד המשנה ליועץ המשפטי לממשלה

ג'וני קליין, נבחר לכהן כחבר במועצת העיר מודיעין מכבים רעות.

עו"ד נעמה קאופמן פס, מונתה למשנה למנכ"ל משרד הכלכלה.

ג'וש גולדשמיד, נבחר למנכ"ל המועצה לצרכנות.

שני ישראלי, מונתה לתפקיד ראש אגף ההסברה בחברת עמידר לשיכון ולדיור.

הילה זונדר-מסה, מונתה לסמנכ"לית ומזכירת חברת אנלימיטד.

שי זייד, מונה למנהל אגף ביטחון ושירותי חירום בעיריית כפר סבא.

ויטלי ויינר, מונה לראש מחלקת פיתוח עסקי וחדשנות במעבדות סאפ בישראל.

ניצן צעיר-הרים, מונה לתפקיד סמנכ"ל, חבר הנהלה ומנהל תחום הביטוח הכללי במגדל ביטוח.

מקס שור, מונה למנהל חטיבת cx (ניסיון לקוחות) בחברת Prodware ישראל.

רו"ח בשמת בן צבי, מונתה לראש אגף האסטרטגיה בבנק לאומי.

אלוף במיל' אודי אדם, מונה לתפקיד מנכ"ל משרד הביטחון.

אריק פינטו, מונה למנכ"ל בנק הפועלים.

אריק ליבוביץ, מונה לראש מינהל תעשיות ועסקים בעיריית נתניה.

ליאוניד גולדין, מונה לסמנכ"ל בחברת פריים ברוקר.

אורן בר, מונה לממונה אזורי מע"מ תל אביב 3.

רו"ח אהרון אליהו, מונה לפקיד שומה ירושלים 1.

רו"ח אבנר עופרי, מונה למנהל משרד מיסוי מקרקעין ירושלים.

רו"ח שלמה חסידים, מונה לפקיד שומה ירושלים 3.

רו"ח ציפי יוסף-סקאלר, מונתה לפקידת שומה תל אביב 1.

עו"ד אהרון משניות, מונה לשופט בבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

עו"ד יאיר חסדיאל, מונה לשופט בית השלום במחוז המרכז.

אייל אליעזר, מונה למנהל מטה, אסטרטגיה ושיווק ביחידה להשקעות זרות ושיתוף פעולה תעשייתי, במשרד הכלכלה והתעשייה.

סיגל רצין, מונתה למנכ"לית עמותת אחת מתשע.

אמיר גיל, מונה למנכ"ל אקסלנס קרנות נאמנות.


רו"ח ליאת קדיש, מונתה לראש צוות בכירה בתחום התאגידים בחברת מידרוג.

תת גונדר רונית זר, מונתה לראש חטיבת הטיפול באסיר בבתי הכלא בישראל.

 

 

לכל המינויים החדשים