האם שוויון בהכנסות מוביל לשוויון בזוגיות?

 גברים שמשתכרים כמו נשותיהם נוקטים גם בגישה שוויונית בקונפליקטים הזוגיים. עם זאת, יתרון הנשים על פני בני זוגן, ביוקרה מקצועית או בגובה ההכנסה עדיין לא מקנה להן שום יתרון בחלוקת העבודה בבית. פרופ' ליאת קוליק שחקרה את דפוסי ההתפרנסות המשפחתית והשפעתם על יחסי הכוחות בזוגיות אומרת שהחברה הישראלית נמצאת רק באמצע הדרך לשוויון. 

בשנות ה-70 של המאה הקודמת בכ-70% מהמשפחות הזוגיות בישראל היה הגבר המפרנס היחידי. עשר שנים מאוחר יותר, ירד שעור המשפחות מדגם זה ל-42%. מאז ועד היום הולך ומתמעט שעור המשפחות מהדגם המסורתי בו הגבר הוא המפרנס היחידי והוא עומד היום על כ-20% בלבד.

בשנות השמונים המוקדמות בכ-70% מהמשפחות בישראל, שבהן שני בני הזוג עבדו, הגבר הרוויח יותר מהאישה. כיום, המצב שבו הגבר מרוויח יותר מאשתו מתקיים רק בכ-55% אחוז מהמשפחות שבהם שני בני הזוג עובדים. בשליש מהמשפחות בני הזוג תורמים שווה בשווה להכנסת המשפחה ובכ-10% ממשקי הבית האישה משתכרת יותר מהגבר.

גברים משקיעים פחות בבית

פרופ' ליאת קוליק מבית הספר לעבודה סוציאלית שחקרה את הקשר בין דפוסי המפרנסים בבית לבין יחסי הכוחות בזוגיות מסבירה את הנחת העבודה ממנה יצאה למחקר: "הנחתי כי כאשר האישה מרוויחה יותר מהגבר, יחסי הכוחות בזירה הביתית ייטו לטובתה כיוון שהיא זו ששולטת על המשאב החשוב. יתרה מזאת, הנחתי גם שבמקרה והאישה מרוויחה יותר מהגבר, הרי ששעת עבודה שלה תהיה יקרה יותר, ועל כן הגיוני שבעוד היא מקדישה את זמנה לעבודה מחוץ לבית, בעלה, ששעת עבודתו שווה פחות, יפנה את מרצו לטיפול בילדים ובתחזוקת הבית, בכל אופן יותר מאשר במקרה והוא המפרנס העיקרי של המשפחה".

עם זאת, מציינת פרופ' קוליק, ההיגיון שעומד מאחורי הנחות אלו, לא לקח בחשבון ענייני אגו גברי ונורמות חברתיות שהושרשו במהלך שנים בנוגע למי אחראי בבית על טיפול בילדים ועל ניהול משק הבית.

"אחת התוצאות של המחקר הראתה כי כנגד ההיגיון הכלכלי, כאשר האישה מרוויחה כמו הגבר או יותר ממנו, מן הצד השני של הזוגיות לא מסתמנת עליה בהשתתפות הגברים בביצוע מטלות הבית השוטפות המתבטאות בתחזוקת הבית או בטיפול בילדים".

לדבריה, דפוסי הפרנסה ודפוסי היוקרה המקצועית אינם מסבירים כלל את השתתפות הגברים בתפקידים פנים ביתיים, ונראה כי על פי תפיסתם של הגברים, תפקידים אלו הם בתחום עיסוקן של הנשים ולכן הם אינם קשורים להבדלים ברמת ההשתכרות או ביוקרה המקצועית, של בת הזוג.

גברים בכירים משקיעים הכי פחות
במחקר השתתפו משפחות מכלל החברה הישראלית שבהן שני מפרנסים וילדים המתגוררים בבית. "חקרתי את חלוקת העבודה בין בני הזוג בבית ואת דפוסי פיתרון הקונפליקטים בין בני הזוג על פי שלושת דפוסי המפרנסים: הדפוס המסורתי על פיו הגבר הוא התורם את עיקר ההכנסה למשפחה, הדפוס השוויוני על פיו בני הזוג תורמים שווה בשווה להכנסת המשפחה והדפוס החדשני על פיו האישה היא המפרנסת העיקרית".

גם חלוקת העבודה בבית נבדקה בשלושה תחומים: תחזוקה שותפת של הבית וטיפול בילדים, עבודות טכניות כגון תיקונים ושיפוצים, וכן תפקידים חוצי גבולות ביתיים כגון סידורים וקניות עבור הבית. שאלת המחקר הייתה האם דפוסי חלוקת העבודה בבית בשלושת התחומים, שונים על פי דפוסי המפרנסים בבית.

"ראשית", מציינת פרופ' קוליק, "גילינו שהפערים בין מספר השעות שהגבר מקדיש לבית לבין השעות שהאישה מקדישה לבית גדולים, ללא קשר לדפוס המפרנסים". 

ממצאי המחקר הראו כי הגברים ממלאים בסך הכול כ-36% מכלל שעות העבודה שבני הזוג תורמים לבית. מתוך כך הם מעדיפים לבצע בעיקר עבודות החוצות את גבולות הבית ותפקידי תחזוקה טכנית. הזמן שהם מקדישים לתפקידי משק הבית הוא המועט ביותר.

הממצאים מראים גם כי כאשר גברים משֹתכרים יותר מנשותיהם וכאשר היוקרה המקצועית שלהם גבוהה מזו של נשותיהם, מידת השתתפותם בעבודות הבית השוטפות היא המועטה ביותר יחסית ליתר דפוסי המפרנסים. כמו כן, נמצא כי אידיאולוגיה מגדרית שוויונית מפחיתה את נטייתם של הגברים להשתתף בתפקידי תחזוקה טכנית, מסכמת פרופ' קוליק.

כשהפרנסה שוויונית גם הקונפליקטים שוויוניים
היבט אחר שנבחן במחקר של פרופ' קוליק מתייחס להבדלים על פי דפוסי המפרנסים בשיטות שבני הזוג משתמשים ליישוב קונפליקטים זוגיים.

"בחנתי מספר אסטרטגיות לפתרון קונפליקטים זוגיים, חלקן לא הסתגלותיות כמו מאבק שבו אחד מבני הזוג רוצה לכפות את דעתו על השני בפרוץ הקרבות ביניהם או ההימנעות שמתבטאת בשתיקה וחוסר ניסיון ממשי מלנסות לפתור את הקונפליקט. אסטרטגיות סתגלניות יותר היו ויתור לטובת האחר ופשרה שהביאה לאינטגרציה בין רצונות בני הזוג".

הממצאים הראו כי גברים המשתייכים לדפוס המפרנסים השוויוני, מאמצים אסטרטגיה של פשרה אף יותר מנשים המשתייכות לדפוס מפרנסים זה. הנטייה של הגברים לנקוט אסטרטגיה של פשרה שנחשבת לאסטרטגיה לא כוחנית, יותר מהנשים כשפרנסת הבית שוויונית, יכולה ללמד על תחושת נינוחות בקרב גברים המשתייכים לדפוס המפרנסים השוויוני.

לדברי פרופ' קוליק, בדפוס המפרנסים השוויוני, תדמיתם וזהותם של הגברים אינה מאוימת כמו שהיא מאוימת בדפוס המפרנסים שבו הכנסת האישה גבוהה בהכנסתה מהגבר. "יתר על כן, נראה שגברים המצויים בדגם מפרנסים שוויוני מצויים באזורי הנוחות שלהם: עול פרנסת הבית, שהיה מוטל בכבדות על כתפיהם בשנים עברו כמפרנסים בלעדיים, הוסר מהם והאחריות לפרנסה מתחלקת שווה בשווה בדפוס זה".

הסף האימהי - נשים מונעות מהגברים לעזור בבית

פרופ' קוליק מוסיפה כי ביחסים הזוגיים דפוס המפרנסים השוויוני הוא המיטיב ביותר עם הנשים מאחר שהן נהנות מתפיסות שוויוניות של בעליהם ביחס לתפקידי המינים המתבטאות בכל תחומי אינטראקציה הזוגית היומיומית. בנקודה זו היא מציינת תופעה אחרת הקשורה בנשים ומתבטאת במושג שמירת הסף האימהי. "על פי תפישה זו אימהות כיום נמנעות לעיתים מלאפשר לגברים כניסה מלאה לזירה הביתית, בשל רצון לא לאבד שליטה על הזירה הזו או אולי בשל העובדה שהן לא סומכות לעיתים על בעליהן בכל הקשור לניהול משק הבית. במחקרים שביצעתי יחד עם תלמידים בנושא, נמצא שככל שהסף האימהי של האישה היה גבוה יותר, כלומר האם לא עודדה ולפעמים אף מנעה מבעלה מלהיות מעורב באופן מלא בתחום הטיפול בילדים, כך הנטייה שלו להיות שותף פעיל בטיפול בילדים, קטנה".

לדברי פרופ' קוליק, המחקרים אף מוכיחים כי כאשר האישה היא המפרנסת העיקרית, התפישות המגדריות של הגבר הן הכי ליבראליות ולעיתים אף ליבראליות יותר מאשר אלו של אשתו. "נראה שכאשר הגבר מחזיק בעמדות ליבראליות באשר לתפקידי גברים ונשים הוא מאפשר לאשתו להתפתח מקצועית, מפרגן ותומך ונוצרים תנאים לקידום מקצועי אצל נשים ולרכישת הגמוניה בתחום הכלכלי בבית".

אנחנו רק באמצע הדרך
לדברי פרופ' קוליק ממצאי המחקר מצביעים על כך שהתמורות בתפקידי המגדר אשר אחד מביטוייהם הם שינוי בדפוסי המפרנסים בזירה הביתית עוד לא אמרו את המילה האחרונה. "תמורות אלו יוצרות חוסר עקביות בהתנהלות גברים ונשים בכל הקשור לשליטה ויחסי כוח זוגיים. מצד אחד נשים חותרות לשוויון, יוצאות לעבודה ומפתחות קריירה שלעיתים עולה על זו של בני זוגן, ומצד שני יש מביניהן הנרתעות מלסמוך על הגברים בעבודות הבית. גם הגברים נענים לשוויון ואף הופכים לליברלים יותר, אך בפועל לא מרחיבים את העזרה בבית. על כן, נראה שהזירה הביתית עדיין לא הצליחה להכיל את השינויים והתמורות החלים בדפוסי הפרנסה והיוקרה המקצועית במשפחה, ושאנחנו נמצאים רק באמצע הדרך".

לכתבות נוספות...